<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית רביעי שער רביעי</h1>
<h2>דף נג.</h2>
עוד שם כתב בכלי שטף שבלע מן האיסור וכו'. אמר הכותב כאן כתב שפת יתר ויתר מה שכתב בשורת הדין שאף הדין אשר דן אינו כן. ותחלה אומר שיתר הרבה בדבריו במה שאמר דרך כלל דכל איסור ניכר אין לו היתר ואין לו ביטול וכלל זה אינו, שהרי עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב נכרין הן ולכתחלה אין מערבין אותן עם רוב עצים מוכנים כדי להסיקן בתנור ואפי' הכי כשנפלו בתוך התנור והן ניכרין, אפילו הכי מרבין עליהם עצים מוכנים ומבטלין אותן ברוב ומסיקן, וכמו שאמרו גם כן בפרק במה מדליקין (שבת כ"ט, א') גבי מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. ומה שחלק בין עצים אלו לתערובת יבש ביבש דברי תמה הם מי גורם לו להפך דעות אדרבה יבש ביבש שעל כל פנים יאכל את האיסור ממש בעינו אפילו הכי מתירין מטעם דחד בתרי בטיל, זה שאינו אוכל לעולם ממשו של איסור אלא טעמו ולא ממשו ולא נודע באיזו לא כל שכן, וכל שכן לדעת רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל שאמרו דטעמו ולא ממשו לאו דאורייתא וכל שכן דאפשר דאפילו טעמא דאיסורא ליכא ואילו איכא קפילא שרי' אפומיה אפילו היא גופה אם עירה לתוכו רותח, אלא ודאי כל מה שכתב כאן אין לו טעם. עוד שם עוד כתב בהא דאמרינן בשילהי השוכר את הפועל דע"א רבי יוחנן וריש לקיש וכו'. אמר הכותב תמה גדול הוא זה מי היזקיקו לבא לידי שבושין אלו ברייתא מיתניא בהדיא ושגורה בפי הראשונים דמקמי רב אשי וקשישי מיניה טובא, והוא אומר דרב אשי אפקה לההיא מתניתא והוא קבעה בהלכתה אתמהא ובנדרים פרק הנודר מן הירק (נ"ז, ב') גרסינן ישמעאל איש כפר ימא ואמרי לה איש כפר ירמא העלה בידו בצל שנעקר בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו ויתיב וקא מיבעיא ליה גידוליו היתר ועיקרו אסור מהו, כיון דרבו גידוליו על עיקריו אתיין גדולי היתר מעלין את האיסור או לא, אתא לקמיה דר' אמי לא הוה בידיה אתא לקמיה דר' יצחק נפחא ופשט ליה מן הדא דאמר ר' חנינא הדר אתא לקמיה דר' אמי פשט ליה מן הדא דאמר ר' יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצלים שתיקנם וזרעם מתעשרת לפי כולה אלמא אתיין גידולין מבטלין עיקר, דלמא לחומרא שאני אלא מן הראשונים ליה דתניא ר' שמעון אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בו חכמים שיעור וכו' אלמא ברייתא זו דרבי שמעון ידועה ושגורה היתה להם, ורבי אמי תלמידיה דר' יוחנן ידע לה ופשט בעיא דר' ישמעאל איש כפר ימא מאותה ברייתא והוא אומר דר' אשי אפקה כלומר שלא היתה ידוע להם. ורבא גופיה דקא מפרש טעמא אחרינא בההיא דהאשה ששאלה מים ומלח לעיסתה, הוא בעצמו ידעה ונקיט ליה בידיה בהלכתא דגרסינן התם בההיא שיקלא וטריא דשמעתא דבצל (נ"ט, א') מתיב רמי בר חמא קונם פירות האלו עלי קונם הם לפי קונם הם על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גדולי גדולין אסורין אמר רבא שאני קונמות הואיל ואי בעי מיתשל עלייהו הוו להו כדבר שיש לו מתירין ואינו בטל ברוב, והתם דאוקמא רבא בטעמא דתבלין לטעמא עבידי וטעמא לא בטיל, חד מן תרי תלת טעמא נקט ושיטת הגמרא היא. והתמה הגדול שראה בחיבור שרבינו יעקב ז"ל הקשה אותה קושיא אמאי קא מפרשינן טעמא דר' יוחנן וריש לקיש בכהיתרו כך איסורו ולא קא מפרשינן משום דבר שיש לו מתירין ותירץ תירוץ נאה ביותר נאה ומוכרח, לפי שיש טבל שאין לו מתירין כמו שכתוב בחבור בביאור רב והוא בקש חלומות רבים וחשבונות רבים ובא חלומו ברוב ענין.
